החלטה בתיק רע"פ 11929/04

1.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד ס' הנשיא ד' ברלינר וכבוד השופטים ז' המר ו- י' שיצר) בו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום ברמלה.

           המבקש הורשע, בסיומו של הליך שמיעת ראיות, בביצוע סדרה של עבירות: תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, העלבת עובד ציבור, הכשלת שוטר במילוי תפקידו, איום, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו וכן בריחה ממשמורת חוקית.  בגין הרשעתו גזר עליו בית משפט השלום שמונה חודשי מאסר בפועל ועשרה חודשי מאסר על תנאי.

           המבקש ערער לבית המשפט המחוזי על חומרת העונש בלבד.  בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וכעת לפנינו בקשה בה חוזר המבקש על טענות שנדחו בערעור לבית המשפט המחוזי.

2.        ראשית טוען המבקש, כי בית משפט השלום הטיל עליו עונש חמור מזה שביקשה המשיבה בשלב הטיעונים לעונש.  לכן לדידו מתעוררת לפנינו שאלה משפטית והיא האם שגה בית משפט השלום עת החמיר עם המבקש מעבר לבקשת המשיבה.  המבקש סומך ידו על שורה של פסקי דין אשר לגישתו קובעים כי בית המשפט "אינו נוטה להטיל על עצמו תפקידו של הקטיגור" ועליו לכבד את עמדת התביעה.  הוא מוסיף ומזכיר את ההלכות שנקבעו לעניין הסדרי טיעון על פיהן בית המשפט יטה לכבד את עמדת התביעה, אלא אם כן ישתכנע שהגישה המובאת בפניו אינה מבטאת את האיזון הראוי בין האינטרסים השונים.  המבקש מדגיש כי בענייננו אין מדובר בהסדר טיעון ומשכך - שלא כמו במסגרת הסדר טיעון בו בית המשפט אינו כפוף לעמדת הצדדים - אין בית המשפט יכול לחרוג לחומרה מהעונש אותו ביקשה התביעה.  שנית, בנוסף לשאלה המשפטית לה טוען המבקש, מונה הוא שורה של נסיבות אישיות קשות שהיה בהן לגישתו כדי להוביל להקלה בעונשו.

3.        באשר לטענתו הראשונה בדבר שלב הטיעונים לעונש גורס המבקש, כי מפרוטוקול הדיון עולה שהמשיבה הסתפקה בעונש מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות. וכך לטענתו נכתב בפרוטוקול מפי בא-כוחה:

"אני מבקש לקבל חוות דעת ממונה על עבודות שירות, אני סבור שזה העונש הראוי בנסיבות"

           המבקש לא צירף את העמודים הרלבנטיים מהפרוטוקול האמור.  יחד עם זאת מפסק דינו של בית המשפט המחוזי אנו למדים על מכלול הדברים:

"מעיון בפרוטוקול עולה התמונה הבאה: לאחר שבית המשפט הודיע לצדדים את תוכן הכרעת הדין אמר התובע: "אני מבקש לקבל חוות דעת ממונה על עבודות שירות.  אני סבור שזה העונש הראוי בנסיבות".  כאן הגיש התובע את גיליון ההרשעות הקודמות והמשיך בטיעון לעונש.  את טיעונו לעונש סיים התובע במילים: "במצב זה יש מקום למצות עמו את הדין.  אנו עותרים לעונש מאסר בפועל שאליו יתלווה עונש מאסר מותנה" (ההדגשות במקור)

           להשלמת התמונה אף נביא מדברי בא-כוח המבקש בשלב הטיעונים לעונש בבית משפט השלום:

"אני חושב שעתירת התביעה לא צריכה להתקבל ויש להסתפק במקרה הזה בעונש של מאסר מותנה, אולי בצירוף רכיב כספי מסוים, אבל לא מעבר לכך"

4.        המשיבה בערעור בבית המשפט המחוזי הדגישה את שנתבקש על ידה בסוף שלב הטיעונים לעונש, לאמור, מאסר בפועל שיצורף אליו מאסר מותנה.  עוד הוסיפה כי במצב זה ובהיעדר הסדר עם המבקש אין הוא יכול לטעון כי נפגעו ציפיותיו וממילא הענישה ראויה, מידתית ואף נוטה לקולא. 

5.        בית המשפט המחוזי בחן האם שגה בית משפט השלום באופן המחייב את התערבותו והשיב על כך בשלילה.  בית המשפט המחוזי לא קיבל את הטענה כי בית משפט השלום החמיר מעבר לבקשת המשיבה וציין כי בית משפט השלום אינו מתייחס בגזר דינו להחמרה הנטענת ו"חזקה על בית משפט [השלום] כי לו היה סבור שהתביעה עתרה רק למאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, כאשר בדעתו...להחמיר מעבר לכך, היה מתייחס לכך בגזר הדין ומנמק".  עוד הוסיף בית המשפט כי "משלא הייתה התייחסות בגזר הדין, הדעת נותנת כי גם בית משפט [השלום] סבר כי התביעה עתרה למאסר בפועל, ולאו דווקא למאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות". 

           בית המשפט המחוזי הזכיר גם את עברו הפלילי של המבקש, את התסקיר השלילי שהוגש בעניינו ובכל הנוגע לצורך לכבד הסדרי טיעון ולגזור את הדין על פי בקשת התביעה קבע כדלקמן:

"גם כאשר מדובר בהסדר טיעון רשאי בית המשפט לסטות ממנו, ורשאית גם התביעה לתמוך בגזר הדין של בית משפט שניתן בניגוד להסדר טיעון שלו הסכימה בערכאה הדיונית...

כיוון שלא מדובר בהסדר טיעון שבעקבותיו הודה הדברים הם בבחינת קל וחומר.  [המבקש] לא שינה מצבו לרעה, ולא יכול היה גם לפתח צפיה (כפי שטוען הסניגור), לעונש מסוים..."

6.        אכן, אין לקבל את גישת המבקש לפיה בעוד בית המשפט אינו כפוף לעמדת הצדדים כשקיים הסדר טיעון - הרי שבהעדר הסדר טיעון - בית המשפט אינו יכול לחרוג מהעונש אותו ביקשה התביעה.  שיקול הדעת תמיד מצוי בידי בית המשפט כפי שקבעה בימים אלה ממש (פסק דין מיום 27.12.2004) השופטת ביניש בהסכמת השופטים ריבלין ו- ג'ובראן:

"ויודגש: מידת החריגה מהעונש עליו הוסכם בהסדר טיעון נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט כשם שגזירת העונש, במקרה בו אין הסדר טיעון, נתונה לשיקול דעתו. בענין זה יש לציין כי אחד השיקולים כבדי המשקל שיעמדו בפני בית משפט שדחה הסדר טיעון הוא העובדה שהנאשם הודה במסגרת הסדר והוא מצפה שבית המשפט יקבל את ההסדר" (רע"פ 7949/04 קרמנצקי נ' מ"י(טרם פורסם))

7.        בענייננו, יש להדגיש, המבקש לא הורשע במסגרת הסדר.  הוא ניהל משפט הוכחות מלא. ניתן לכאורה להבין מדברי בא-כוח המשיבה בערכאה הראשונה בשלב הטיעונים לעונש דבר והיפוכו.  עוד נראה, לכאורה, כי בא-כוח המשיבה נמלך בדעתו תוך כדי הטיעון - כך שבית משפט השלום כלל לא סטה ממה שהתבקש.  ודוק: אפילו הייתי סבורה כי בית משפט השלום סטה מבקשת התביעה, הרי שעדיין מדובר לכל היותר ביישום הלכה קיימת לעניין שיקול דעת בית המשפט, כך שגם מטעם זה אין מקום ל"גלגול שלישי" של ההליך. 

8.        אף בכל הנוגע לנסיבות לקולא לא מצאתי כי יש בהן כדי להצדיק מתן רשות לערעור נוסף שהרי כידוע, חומרת העונש כשלעצמה אינה עניין המצדיק בחינה חוזרת בערכאה שלישית.